ביום שטוף שמש בחודש דצמבר 2020 יצאנו ממבשרת בדרכנו אל בקעת ים המלח. התחנה הראשונה הייתה תצפית נחל אוג הסמוכה לקיבוץ אלמוג. נחל אוג, הצפוני שבנחלים הנשפכים ממדבר יהודה לים המלח, הינו נחל שיטפוני המנקז את מדרונות מעלה אדומים והר הזיתים. הנחל מתחתר בסלעי הגיר והדולומיט הקשים של הרי יהודה ויוצר ערוץ קניוני עמוק ומתפתל עד הגעתו לסלע חוואר הלשון הפריך (סלע ששקע לפני כ-100,000 שנים בימה שצורתה הייתה כצורת לשון ומכאן שמה 'ימת הלשון', וכיום ים המלח). במפגש הנחל עם חוואר הלשון (אותו ניתן לראות היטב מהתצפית) יוצרת אנרגית המים השוטפים ערוץ נחל רחב ידיים שצורתו צורת דלתא והוא נשפך לים המלח ליד קיבוץ אלמוג. שמו של הנחל נגזר משמו של צמח אנדמי הגדל רק במדבר יהודה ובעיקר באזור נחל אוג ומכונה אוג קוצני. בחודש פברואר מתכסה האזור מעטה צהוב של צמח המכונה אהרונסוניית פקטורובסקי, שם שניתן בשנת 1927 על ידי הבוטנאי אלכסנדר היג על שמם של חבריו הבוטנאים אהרון אהרונסון ואליעזר פקטורובסקי.
מהתצפית זיהינו את מאגר אוג בעל נפח של 1.5 מיליון מ"ק הקולט מי קולחין ממתקן הטיהור שהוקם בבקעת הורקניה סמוך לנבי מוסא. מתקן הטיהור מטפל בחלק משפכי ירושלים והופך אותם למי קולחין. מים מטוהרים אלו משמשים להשקיה עבור מטעי התמרים של ארבעת קיבוצי הסביבה (מצפה שלם, אלמוג, קליה ובית הערבה).
התחנה הבאה הייתה קיבוץ בית הערבה שבו מצויה פיסת היסטוריה נשכחת משנות ה-30 של המאה הקודמת – שריד שנותר מחברת האשלג הארץ ישראלית עליה שמענו בהרחבה בתחנה הבאה. זהו צינור עץ מצופה זפת ומחוזק בחישוקי מתכת, קטע של הצינור המקורי ששימש להזרמת מי ים המלח אל בריכות האידוי של חברת האשלג. הצינור הונח על ידי אמודאים בעומק של 53 מטר, עומק שבו ריכוז המינרלים הינו הגבוה ביותר, ומשם נשאב על ידי משאבות אל בריכות האידוי. בבריכות האידוי בוצעה השקעה סדרתית של המינרלים. בבריכה הראשונה שקע מלח בישול. מי התמלחת שמעל שכבת מלח הבישול הועברו לבריכת אידוי שנייה ובה שקע הקרנליט המכיל מלחי אשלגן ומגנזיום. מי התמלחת שמעל שכבת הקרנליט המכילים מלחי ברום הועברו ישירות למפעל הברום, שנבנה במיוחד מסלעי גרניט שהובאו מאילת והעמידים בפני פעולת האיכול הקשה של הברום.
בתחנה הבאה, בחוף הלידו שבצפון ים המלח, התמקמנו בשרידי מבנה של מסעדה ירדנית לשמוע את סיפור הקמתה של חברת האשלג הארץ ישראלית. השאלה המסקרנת ששאלנו הייתה מי הגה לראשונה את רעיון הפקת המינרלים מים המלח? מסתבר שתעשיין יהודי אוסטרי בשם יוהאן קרמניצקי העלה את הרעיון בפני בנימין זאב הרצל עוד בשנת 1886. מאז לא נזנח הרעיון בתנועה הציונית, וכשהגיע לפתחו של משה נובומייסקי, מהנדס מכרות יהודי מסיביר, בנחישותו, יזמתו וחזונו הוציא נובומייסקי את הרעיון אל הפועל בהקימו את 'חברת האשלג הארץ ישראלית'. כדי לקבל זיכיון מהבריטים להפקת המינרלים מים המלח, חבר נובומייסקי אל תומס טולוק, מהנדס סקוטי שאף הוא הגיש בקשה לקבל זיכיון כזה. ב-1930 ניתן הזיכיון והשניים הקימו את מפעל האשלג בצפון ים המלח; כעבור חמש שנים הקימו מפעל נוסף בסדום. שני המפעלים שהוקמו למרות הקשיים הרבים שהיו כרוכים בחיים באזור ים המלח באותן שנים (העדר כבישים באזור, קושי לגייס עובדים, ניתוק מהמשפחות וכמובן החום הקיצוני) הצמיחו את הגדולה בתעשיות ארץ ישראל באותם ימים. כך, למשל, בשנת 1940 היצוא של חברת האשלג היווה מחצית מהיצוא של ארץ ישראל, והחברה אף מוקמה במקום שביעי בעולם בהפקת אשלג.
פרסום תוכנית החלוקה של ועדת אונסקו"פ בנובמבר 1947 ולפיה מפעל האשלג ייכלל בשטח המדינה הערבית, ופרוץ מלחמת העצמאות ב-30 בנובמבר, עוררו בנובומייסקי חרדה לגורל מפעל חייו. משא ומתן שניהל נובומייסקי עם ממשלת ירדן החל מאפריל 1948 כדי להפוך את שטח המפעל לאזור ניטרלי, מחוץ לאזורי הקרבות, זכה להסכמה ירדנית אך לסירוב ישראלי. במאי 1948 בא סיפורו המזהיר של המפעל אל סופו הטרגי. החשש הגדול בפיקוד העליון מפרשת גוש עציון שנייה והאימה שעוררה פלישת צבאות ערב הסדירים ב-15 במאי הובילו את בן גוריון והמטכ"ל להורות על פקודת נטישה של צפון ים המלח. בליל ה-19 במאי 1948 חיבלו אנשי מפעל האשלג, מתיישבי קיבוץ בית הערבה ולוחמי הפלמ"ח במכונות מפעל האשלג, העמיסו ציוד ומזון על דוברות וסירות והפליגו דרומה אל המפעל בסדום. הערבים ואנשי הלגיון פשטו על המפעל, בזזו כל פריט אפשרי ולבסוף העלו אותו באש. זו הייתה אחריתה העצובה של חברת האשלג הארץ ישראלית.
פן אישי תרמה לסיפור ההיסטורי חברתנו נילי דרורי.
"הורי עלו לארץ כחלוצים בשנות השלושים הראשונות", סיפרה. "אמי סיימה את לימודיה בסמינר "תרבות" בווילנה ונשלחה על ידי תנועת החלוץ להיות גננת בכפר גלעדי. אבי עלה לארץ עם תנועת בית"ר ולאחר שנה של פעילות בתנועה נשלח לעבודה במפעל האשלג, כפועל ייצור וכשומר ואיש אבטחה. בשנת 1936 נשלחה אמי להקים את גן הילדים של ילדי העובדים במפעל האשלג. לאור השמש היוקדת והאווירה החמה פרחה האהבה. השניים נישאו והמשיכו לגור במגורי העובדים אחרי נישואיהם. אחרי כשנתיים, לקראת הולדת אחותי, עברה אמי לגור בירושלים ואבי נשאר לעבוד במפעל. משך למעלה מעשר שנים, עד לקום המדינה ולנטישת המפעל, היה אבא מגיע לירושלים רק בסופי שבוע. נולדתי ארבע שנים אחרי אחותי וזכורים לי מספר ביקורים באזור המפעל. אולי המבנה הנטוש והמתפורר אותו ראינו בקרבת מבנה המסעדה, השריד הבודד שנשאר, היה מבנה מגורי הוריי. במהלך מלחמת השחרור, פינו את אמי, אחותי ואותי מירושלים ואבי נשאר להילחם בעיר. המפגש הבא שלי אתו היה לאחר כשנה וחצי, בסיום המצור ושחרור ירושלים. לא זכיתי לזיכרונות וחוויות ילדות שאבא בתוכן".
בחלקו השני של היום נסענו מעט דרומה לאורך חופו המערבי של ים המלח לביקור בשמורת הטבע עיינות צוקים (עין פשחה), שמורת הטבע הנמוכה ביותר בעולם. טיולנו התרכז ב'שמורה החבויה', חלק מגודר של שמורת עיינות צוקים המחייב כניסה עם מדריך מוסמך להדרכה בה. צעדים אלה נועדו להגן על מי השמורה ועל עולם החי והצומח בה.
שמורת עיינות צוקים נשענת על קיומן של כ-170 נביעות מים המספקות כ-80 מיליון מ"ק מים בשנה (לשם השוואה, מעיינות עין גדי מספקים כ-4 מיליון מ"ק מים). מקור המים הוא הגשמים היורדים על הרי יהודה והרי חברון ומחלחלים דרך שכבות סלע הגיר עד הגיעם לשכבת סלע אוטמת, כגון שכבת קירטון וחרסיות. על גבי שכבת הקירטון המים עושים דרכם מזרחה לאזור הנמוך של השבר הסורי אפריקאי, מהלך שנמשך כ-40 שנה, ובסופו הם בוקעים למרגלות מצוק ההעתקים. כתוצאה מהתייבשות ים המלח ונסיגת קו החוף מזרחה נודד גם קו המעיינות מזרחה ושטח השמורה ממערב לקו המעיינות מתייבש. באזור עין גדי (30 ק"מ דרומית לעיינות צוקים) גורם מצב זה להיווצרות בולענים בתהליך שבו מי המעיינות שמליחותם נמוכה ממליחות ים המלח מחלחלים לקרקע שנחשפה עם נסיגת ים המלח, נעים מזרחה, ממיסים את שכבת המלח בתת הקרקע, וגורמים לקריסת שכבת הקרקע והסחף שמעליה. כך נוצרו במהלך עשרים השנה האחרונות כ-7,000 בולענים.
מדוע מתייבש ים המלח ונסוג? בתחילת המאה ה-20 נכנסו לים המלח מדי שנה כמיליארד ורבע מ"ק מים! הקמת סכר האחדות הסורי על נהר הירמוך שנשפך לירדן ומשם לים המלח; הקמת תעלת הע'ור הירדנית; הקמת סכר דגניה על ידי פנחס רוטנברג (1932) לצורכי המפעל ההידרואלקטרי בנהריים; הקמת מפעל המוביל הארצי (1964); הטיית מי נחלים, כמו נחל הארנון, מים המלח לצורכי המים של הממלכה ההאשמית; שאיבת מים על ידי מפעלי ים המלח הישראליים והירדניים והתאדות מואצת של מים במדבר יהודה, כל אלו הפחיתו את כמות המים הנכנסת לים המלח לפחות מ-200 מיליון מ"ק בשנה. כתוצאה, ים המלח מאבד כל שנה למעלה ממטר ממפלסו.
בשמורת עיינות צוקים מגוון מיוחד של צומח הנחלק לכמה חגורות רוחביות בהתאם לזמינות המים ולרמת מליחותם. בחלק המערבי שבו אין נביעות מים, פגשנו צומח מדברי כמו ימלוח פגום, מלוח קיפח, והגה מצוי. החגורה הבאה כוללת את עצי אשל היאור והאשל המרובע הנשענים על נביעות מים מליחים. את המלח מפרישים עצי האשל על גבי העלים הדקיקים ועם בוקר נוטפות טיפות טל עמוסות מלח אל הקרקע. בהמשך נמצאת חגורת צמחים הסמוכים לנביעות המים בהם ריכוז נמוך של מלחים, כגון קנה מצוי, סוף מצוי, סמר ערבי וגומא חלקלק. ראוי לציין כי בניגוד לשמורת עין גדי, שבה ריכוז גדול של צומח סודני (60 מינים), הרי בעיינות צוקים, עקב ריכוז מלח גבוה במי הנביעות, למעט פתילת המדבר לא נמצא צומח סודני הדורש מים מתוקים נטולי מלח.
הנמלה האורגת היא נמלה ממין טרופי נדיר שהשמורה היא גבול התפוצה הצפוני שלה בעולם. על גבי עלי האשל הנמלה טווה קינים מקורי משי המופרשים על ידי הזחלים. קן המשי נבנה סביב כנימות וציקדות אשר מהפרשותיהן הסוכריות הנמלה ניזונה. על גבי האשל ניתן למצוא חיפושית בעלת צבע ירוק בוהק המכונה ברקנית האשל. זחלי החיפושית קודחים חורים בגזע האשל ושם מתגלמים. בנביעות המים הרבות בשמורה מצוי חילזון המכונה שחריר הנחלים. זהו חילזון בצבע שחור אשר מהווה אינדיקטור ביולוגי לאיכות המים ולריכוז החמצן בהם. מים שבהם מצוי שחריר הנחלים הם נטולי מזהמים ובעלי ריכוז חמצן גבוה. באגמי השמורה מצוי דג אמנון הירדן. מקור השם הוא ארמית ופירושו 'אם הדג'. השם מצביע על כך שהאם מגנה על צאצאיה בהחביאה אותם בפיה. אוכלוסיית אמנון הירדן מיוחדת בכך שלא זוהמה על ידי דגי האמנון מבריכות הדגים. דג נוסף בשמורה הוא נאווית המלחות העמידה מאוד לטווח רחב של ריכוזי מלח במים.
במהלך ההליכה בשמורה החבויה ליוו אותנו גללי חמורים. החמורים, 80 במספר כיום, הוכנסו לשמורה המגודרת על ידי רשות הטבע והגנים על מנת לדלל את הצימוח הצעיר של הסוף המצוי, אשר גדל באינטנסיביות בשבילי השמורה וחוסם אותם. ליד אחד האגמים הקסומים בשמורה סיימנו את הטיול בשירו המרגש של עוזי חיטמן 'כאן נולדתי'.
1.1.2021
************************************************************************************************************************************************************