ייפוי כח מתמשך הוא מסמך משפטי שבאמצעותו יכול אדם כשיר לקבוע מי יטפל בו ובאיזה אופן הוא יעשה זאת, כאשר אותו אדם יהפוך, חלילה, להיות בלתי כשיר.
זהו כלי משפטי ש"נולד" רק בשנת 2017, במסגרת תיקון בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. עד לאותו תיקון, במקרה שבו אדם הפך להיות בלתי כשיר שכלית, הדרך היחידה לדאוג לענייניו היתה פניה לבית המשפט, לצורך מינוי אפוטרופוס.
בהליך של מינוי אפוטרופוס, אשר נעשה כמובן רק אחרי שהאדם מאבד כשירות, אין שום משמעות לרצונו של האדם הנדון. בית משפט יקבע לפי מה שהוא חושב שנכון לחולה ולא לפי מה שאותו חולה אולי היה רוצה. לדוגמה: בית המשפט יקבע מי יהיה האפוטרופוס, כאשר אולי אותו חסוי היה בכלל מעדיף שאדם אחר יהיה האפוטרופוס שלו וידאג לענייניו השוטפים.
עריכת ייפוי כוח מתמשך תפתור את רוב החסרונות שגלומים בהליך של מינוי אפוטרופוס. מדובר בהליך קל, פשוט וזול, שכולל התערבות מינימאלית של מוסדות המדינה ומעניק מרחב גדול לרצונותיו של האדם, הן ביחס לזהות האדם שיטפל בו והן ביחס לאופן שאותו אדם יעשה זאת. עוד בעודו כשיר קובע אדם, שכינויו בחוק הוא "הממנה", מי יבוא בנעליו ויקבל החלטות במקומו, כאשר הוא כבר לא יהיה מסוגל לטפל בענייניו בעצמו. האדם שיבוא בנעלי הממנה מכונה בחוק בשם "מיופה כוח".
רק כאשר הממנה יהפוך להיות בלתי כשיר, ניתן יהיה להפעיל את ייפוי הכוח ומיד לאחר ההפעלה, בלי צורך להגיע לבית המשפט ומבלי להיות כפוף לבירוקרטיות שונות, מיופה הכוח נכנס בנעליו של הממנה ומקבל את ההחלטות במקומו ועפ"י ההנחיות שהממנה הותיר.
החוק קובע שלושה סוגי עניינים, שלמעשה מהווים את כל מכלול חייו של אדם.
- ענייני רכוש.
- ענייני רפואה.
- עניינים אישיים שהם, למעשה, כל מה שהוא לא רכושי או רפואי.
הממנה יקבע במסגרת ייפוי הכוח המתמשך את כל ההוראות שהוא חושב לנכון, לדוגמה בנושא מגורים, אופן טיפול רפואי, העסקה או אי העסקה של מטפל, ניהול סכומי הכסף ושאר הרכוש ולמעשה, כל דבר שחשוב לממנה.
כאשר ייפוי הכוח המתמשך יופעל, יהיה חייב מיופה הכוח לפעול בהתאם להוראות הממנה. באופן הזה, כבר בשלב עריכת המסמך, מותיר הממנה את השליטה בידיו ומשפיע על החלטות שיתקבלו בענייניו בעתיד, לאחר שהוא יאבד כשירות.