תיאור
הצופן החזותי: כיצד להתבונן ביצירת אמנות?
אוק'- דצמ' 24
הקורס מקנה כלים מרכזיים המאפשרים התבוננות מושכלת ביצירות אמנות והעמקה של חווית הצפייה מבחינה רגשית ואינטלקטואלית. במפגשי הקורס נבחן מגוון רחב של יצירות מופת בתולדות האמנות המערבית למן המאה ה-14 ועד המאה ה-20 מנקודות מבט שונות כדי לפענח את הקשר בין צורה לתוכן. בין הסוגיות שנבדוק: כיצד טכניקת הקולאז' משקפת את אורח החיים האורבני? אילו משמעויות מגולמות בשילוב של אדום וכחול? מדוע אמנים חתכו דמויות על ידי מסגרת התמונה? ואיך אמנים הביעו את הזמן החולף דרך מיקומם של הדמויות בציור?
ד"ר גיא טל הוא מרצה בכיר בתולדות האמנות במכללת שנקר. מחקריו עוסקים באמנות הרנסנס והבארוק באיטליה, בספרד ובהולנד. ספרו על מכשפות באמנות האיטלקית של העת החדשה המוקדמת ראה אור בהוצאת אוניברסיטת אמסטרדם ב-2023.
1. כוחו של צבע
צבע הוא כנראה האלמנט הראשון שמרשים אותנו ביצירת אמנות. הצבע, יותר מהצורה, פונה לרגש ומשפיע עלינו מבחינה נפשית ורוחנית. אמנים התנסו בשילוב צבעים ובבדיקת תיאוריות של צבע כדי ליצור משמעויות סימבוליות ואפקטים רגשיים. "החדר האדום" של הנרי מאטיס ו"קומפוזיציה באפור ושחור" של ג'יימס ויסלר מדגימים את התפקיד המרכזי שהצבע ממלא בהיבט הפסיכולוגי-אקספרסיבי ובהעברת המסר.
2. הצל באור אחר
תאורה, צלליות והצללות מקנות אפקטים דרמטיים ואשליה תלת-ממדית לקומפוזיציה, אך גם מביעות רעיונות אמנותיים, תרבותיים וחברתיים. נבחן את תפקיד הצלליות בפוסטרים של טולוז לוטרק ובאמנות הפוסט-אימפרסיוניסטית, נעמוד על המשמעויות של הצללות המתוארות ללא האובייקטים המטילים צל, ונדון באמנות הבארוק, תור הזהב של הצל.
3. קדימה, אחורה והלאה
האמן מסדר את האובייקטים והדמויות בציור במישורים, כאשר המישור הראשון מכיל את הנושא החשוב, בעוד במישור האחורי מתוארים האלמנטים השוליים. מה חשיבותם אותם אלמנטים המתוארים מאחור להבנת הציור? כפי שנראה בציורים כגון "הבשורה" של פרה אנג'ליקו, "פריז, יום גשום" של גוסטב קייבוט, ו"גותיקה אמריקאית" של גרנט ווד, התיאור מאחורי הדמויות המרכזיות אינו משמש רק בתור רקע חסר משמעות, אלא נועד להשלים ולהדגיש את הנושא המרכזי מבחינה רעיונית.
4. מחוץ למסגרת
תיאור של דמויות חתוכות על ידי מסגרת התמונה יוצר רושם של ספונטניות ומקריות ומדגיש תנועה ברת-חלוף. פריצת הדמויות לעבר החלל המציאותי מעודדת את הצופה לקחת חלק אקטיבי בסצנה ומזכירה אפקטים הידועים מסרטי אימה. מדוע דמותו של השטן חתוכה בתמונות רבות? איך ולסקז ומאנה משתמשים בהשתקפות במראה כדי לאתגר את הצופה? ומדוע אדוארד הופר ממקם את נקודת המגוז מחוץ לציור?
5. הציור התלת-ממדי
שילובים של דו-ממד ותלת-ממד ביצירות פופולארי באמנות עכשווית, אך כבר באמנות הרנסנס מתקיימים שילובים כאלה. נדון בתפקידו של האלמנט התלת-ממדי בציור ונחשוב מה מטרתם של המיזוגים הללו. נראה כיצד אמנים יוצרים אשלייה של תלת-ממד בציור לא רק כדי להוכיח את הוירטואוזיות שלהם, אלא גם כדי לעורר דיון בשאלת העליונות האמנותית של הציור לעומת הפיסול. לצד אמני מופת דוגמת טיציאן ורמברנדט, נדון באמנים האמריקאיים רפאל פיל ואדריאן פייפר.
6. הקולאז' כתשבץ חזותי
התפתחותה של טכניקת הקולאז' איתגרה את גבולות האמנות. פיקאסו, קורט שוויטרס, ריצ'ארד המילטון ואחרים יצרו קולאז'ים בתגובה לתרבות הצריכה, כביקורת חברתית או מתוך רצון לשרבב נופך משחקי ויומיומי לאמנות הגבוהה. בהרצאה נבחן את הקולאז' על הציר שבין הספונטני לאינטלקטואלי, המאורגן לכאוטי, המובן לאניגמטי. נראה כיצד היבטים קולאז'יים התקיימו עוד ביצירותיהם של ברויגל, הוגארת וארצ'ימבולדו.
7. שפת גוף
לאורך ההיסטוריה אמנים השתמשו בתנוחות גוף, הבעות פנים ומחוות ידיים כדי להעביר לצופה את רצונותיה של הדמות, רגשותיה, מצבה הפיזי והנפשי, מתוך התפיסה שחייו הפנימיים של האדם משתקפים באופן חיצוני. נראה, בין היתר, כיצד אמנים תיארו פחד, הזמנה, דחייה והגנה מפני עין הרע. יצירות של בוטיצ'לי, אל גרקו, אדריאן בראוור, סימון וואה ואחרים יובילו את הדיון.
8. נוכחותו של האמן
הדיוקן עצמי הוא נושא מרכזי בתולדות האמנות, אך מעניין דווקא לבדוק כיצד אמנים מנכיחים עצמם ביצירות מקראיות ומיתולוגיות בצורה מרומזת. כיצד אמן מצניע את דיוקנו העצמי בציור נוף? וכיצד חתימות מקוריות מייצרות משמעויות רלבנטיות לנושא היצירה? בין היצירות נדון ב"אדם וחווה" של דירר, "לאס מנינאס" של ולסקז ו"נוף אוקסבו" של תומאס קול.
ההרצאות תתקיימנה בימי ראשון בשעה 18:30 באולם התרבות של ביה"ס תיכון הראל בתאריכים הבאים:
אוקטובר 2024 27.10
נובמבר 3.11 10.11 17.11 24.11 1.12 8.12 15.12
מובילת הפעילות: דליה עובדיהו 0528453585
הרשמה בתשלום 160 שח באתר מגש magash-mevaseret.co.il
