עבורנו מסתיים סיפור משה רבנו בפסוקים: וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהוָה: וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בית פעור וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻורָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה (דברים פרק ל"ד, 6-7). אולם באסלאם התפתחו מסורות הקשורות במשה רבנו גם אחרי מותו. כולנו מכירים את נבי מוסה מדרום ליריחו כקבר משה, שאלפי צליינים מוסלמים פוקדים אותו מדי שנה. אך קיימת גם מסורת נוספת בכת האחמדייה בהודו, שפלג ממנה התיישב גם בשכונת כּבּאבּיר בחיפה. על פיה, נלקח משה מהר נבו והובל לקשמיר, שם המשיך להפיץ את האמונה באל אחד, עד יום מותו. הוא נקבר בעמק קשמיר. ודרך אגב, לא רק הוא, אלא גם ישו.
אני נתקלתי לראשונה באמונות הכת האחמדית בספר – "ישו בשמיים על האדמה" (Jesus in Heaven on Earth: by Khawaja Nazir Ahmad), שקראתי במסעי הראשון להודו, בשהותי בגָ'מְמוּ בשנה 1967. הופתעתי לגלות בספר אמונות של האחמדים הקשורות אלינו היהודים, למשל, שהשבטים הפטאנים תושבי חבל סינד, הם צאצאי עשרת השבטים.
המוסלמים האחמדים מצביעים בקשמיר על קברו של משה רבנו, שבשפתם נקרא "קא קא" – מושג המייצג נביא, או קדוש. הקבר נמצא על צלע הר ליד העיר בנדיפור. למרות שבנדיפור הוא שם מקום נפוץ בהודו, הם מאמינים שבקשמיר זהו שיבוש של שם העיר "בית פעור" התנכית. גם הר נבו מצוי באותה סביבה בקשמיר. בנוסף לקבר בבנדיפור, הם מצביעים בעיר ביג'ביארה (Bijbiāra) הסמוכה, על אבן מסוימת כאבן משה רבנו. האגדה הנקשרת באבן זו אומרת שאם אחד עשר אנשים מתאספים סביבה, כל אחד מצמיד תחתיה אצבע אחת וכולם קוראים בקול רם אל משה רבנו "קא קא", "קא קא", האבן מתרוממת מאליה.
קראתי בספר, ולא האמנתי. "סתם קשקוש, סיפורי מעשיות", חשבתי לעצמי. אולם כשביקרתי בגנים המוגולים בעיר ביג'ביארה, הלכתי לראות את האבן במו עיניי. היא ממוקמת בחצר מוקפת גדר, וצבעה אפור-שחור. היא מעוגלת למדי, עבה במרכזה, ודקה יותר בשוליה, מעין דיסקוס ענק, ומשקלה כחמישים וחמישה ק"ג. ניסיתי להרים אותה בכוחות עצמי, ולא הצלחתי.
השעה הייתה שעת צוהריים. יצאתי לרחוב וקראתי לקבוצת ילדים שיצאו מבית הספר וילקוטיהם על כתפיהם, שיבואו לסייע לי להרים את האבן. בשמחה והמולה באו אתי לחצר כעשרים ילדים בני 11-10. בחרתי עשרה ילדים מן הקטנים שביניהם, והתמקמנו סביב האבן. ביקשתי שכל אחד ישים אצבע אחת מתחת לאבן, ואני יחד אתם קראנו בהתלהבות: "קא קא", "קא קא" וראה זה פלא, האבן התרוממה באוויר מבלי שהרגשתי כלל בכובד שלה על אצבעי. הפסקנו לצעוק, והאבן נפלה לקרקע. הילדים הנותרים ביקשו אף הם להשתתף בניסוי, וחזרתי על המעשה עם עשרה ילדים, שרובם לפחות, כך נראה לי, לא היו שותפים לניסיון הראשון. האבן התרוממה גם הפעם, ואפילו לגובה רב יותר.
כשסיימנו את שני הניסויים, התגודדו הילדים סביבי, מדברים כולם יחד בהתרגשות בשפתם, מבלי שהבנתי אף מילה. הכתפתי את תרמילי ולקחתי את מקלי, לצאת מן החצר, וראיתי שהילדים מתארגנים להמשיך במשחק ה"קא קא". אני מקווה שאף אחד לא נפגע בגללי.
להלן קטע מן הפרק התשיעי בספר של נזיר אחמד כפי שהתפרסם במרשתת:
There is Sang-i-Musa – the stone of Moses – at Bijbehara. It is locally known as Ka Ka Pal – the stone of Ka Ka. The Ladakhis call Moses Ka Ka. The Pathans call an elderly or saintly person Ka Ka.
This stone of Moses is also mentioned in Rajatarangini. It weighs about 110 pounds. There is a tradition about this stone which I tested myself. We were told that if eleven people sat round it and put one finger each beneath this stone and called out Ka Ka, Ka Ka, the stone would lift itself from the ground. I was accompanied by four other friends (Dr. Wazir Ahmad Quraishi, Health Officer, Srinagar, Mr. Amar Nath Mehta of Mohatta & Co., Srinagar, Mr. Abdul Aziz Shora, Editor of the Weekly Roushni, Srinagar and Mr. Muhammad Tufail of the High Court, Lahore) and we collected six local people and tried the experiment in the manner indicated. The stone rose to a height of about four feet from the ground and we did not feel its weight at all. We tried it with ten and then with twelve persons. The stone did not move. We tried again with eleven and it kept on rising so long as we all were shouting Ka Ka, Ka Ka. This time we carried it shoulder high when one of us began to laugh and the stone fell to the ground. On questioning the significance of eleven persons we were told that out of twelve tribes of Israel one (Levi) had been disinherited. (It is very significant that even illiterate Kashmiris can name the disinherited tribe, which they call Lavi.) The remaining eleven tribes must be symbolically represented before the stone of Moses would move itself.
Truth is stranger than fiction. Anyone doubting this statement can test it for himself.
(https://aaiil.org/text/books/others/khwajanazirahmad/jesusinheavenonearth/ch19tombmoses.shtml)